_edited.png)
הקשר בין גוף לנפש - איך הנשימה יכולה לשנות את החיים שלכם? סיפור ההחלמה האישי שלי
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 5 דקות
הקשר בין גוף לנפש - איך הנשימה יכולה לשנות את החיים שלכם
מהמסלול הקונבנציונלי לחיפוש אחר משהו אחר
שנים רבות עבדתי כיועצת חינוכית, מורה לפסיכולוגיה ומטפלת CBT. הייתי עמוק בתוך העולם הקונבנציונלי - הישגים, ציונים, פרפקציוניזם. הגוף בכלל לא היה בתמונה. לא ידעתי שגוף ונפש מדברים אחד עם השני, ולא חשבתי שיש לזה קשר אלי.
הכל השתנה כשהתחלתי לסבול מהתקפי חרדה. כאדם שתמיד נחשבתי חזקה, לא האמנתי בהתחלה שזה מה שקורה לי. התגובות הגופניות היו ברורות - סחרחורות, תחושה שאני הולכת להתעלף, חוסר אוויר. הלכתי לבדיקות, לבירורים רפואיים - וכולם הסכימו שזו חרדה. בסופו של דבר הגעתי גם לטיפול פסיכולוגי וגם לתרופות.
שבע שנים על תרופות - ומה שלא השתנה
לקחתי תרופות ממשפחת ה-SSRI וה-SNRI כמעט שבע שנים. הרופא אמר לי שכמו שיש אנשים עם כולסטרול או לחץ דם, גם אני אצטרך את התרופות לנצח. אבל משהו בתוכי לא הסכים עם זה.
הכדורים נתנו רגיעה חלקית, אבל הפחד מהפחד - שזה בדיוק מה שמאפיין חרדה - נשאר. עוד יותר מזה, הרגשתי שמשהו כבה בי. הייתי פחות שמחה, פחות מרגישה. עבדתי כל חיי עם אנשים מתוך תשוקה אמיתית, ופתאום משהו בתוכי היה קהה.
החלטתי להפסיק את התרופות בניגוד להמלצות הרופאים. זה לא היה פשוט, בייחוד עם הקלונקס - כדור מהמשפחה הבנזודיאפינית שמרגיע מיידית אבל ממכר מאוד. אף אחד לא אמר לי שמדובר בשבועות של תקיעות בו. לאט לאט יצאתי לדרך, ניסיתי שיטות שונות - טיפולים אנרגטיים, דיקור, תטא הילינג, ספורט, הוקרת תודה. כל אלה עזרו קצת, אבל עדיין לא היה ריפוי מלא.
הפגישה עם הנשימה - בפעם הראשונה
לפני כמעט עשר שנים, ממש במקרה, הגעתי עם בן זוג לסדנה שבה נשמו בדרך מיוחדת. אמרתי לו שאני לא יודעת לנשום ככה, כי אם אעמיק נשימה אקבל התקף חרדה. הוא לא האמין לי, ואני נסיתי.
וכמובן - קיבלתי התקף חרדה. אבל מה שקרה אחר כך היה שונה לגמרי מכל מה שחוויתי קודם. במקום שכולם סביבי ירוצו עם מים וסוכר, מה שבדרך כלל מגביר את החרדה, המנחה פשוט חיבק אותי. ומשהו בתוכי נרגע. פתאום היה שקט. הבנתי שרק הייתי צריכה להרפות.
המנחה אמר לי ללכת לטיפול בנשימה. עניתי לו שנשימה זה לרוחניקים ושאין לזה שום קשר אלי. אבל הלכתי.
ריברסינג - להיוולד מחדש
הגעתי לסשנים של Rebirthing - להיוולד מחדש. השם עצמו מתאר את ההנחה שטראומת הלידה היא הטראומה הראשונה שאנחנו חווים. אחרי ארבעה מפגשים, החרדה פחתה. בתוך כל סשן פגשתי את ההתקף מחדש, זה לא היה קל, אבל הצלחתי להרפות לתוכו.
ברגע שהצלחתי להרפות לגמרי - אמרתי למטפלת "אני מתה" והיא ענתה לי "אז תמותי" - נגמרו התקפי הפאניקה ולא חזרו. השקט שנכנס לי לגוף היה כזה שלא הכרתי. אמרתי לעצמי: שקט כזה אני רוצה לתת לאחרים.
כך התחיל המסלול שלי כמטפלת בנשימה.
למה הנשימה היא הגשר בין גוף לנפש?
הנשימה היא הגשר, השער שמחבר בין המיינד לגוף. כשמתבוננים בנשימה של מישהו, מקבלים מידע שלם על מה שהוא מרגיש - גם אם הוא אומר שהכל בסדר. כל רגש מתבטא בנשימה אחרת: אהבה ושמחה מרחיבות אותה, ופחד וכעס ועצב מצמצמים אותה.
מגיל מאוד מוקדם, כשאנחנו הופכים ליצורים חברתיים, אנחנו לומדים לשלוט ברגשות שלנו. ילד שלוקחים לו את המשאית ורוצה לצרוח ולהרביץ - לומד לעצור. כדי לשלוט ברגש, הוא מצמצם נשימה. זה תהליך שחוזר על עצמו אלפי פעמים, ובבגרות אנחנו מגיעים עם דפוסי נשימה שמספרים את כל הסיפור של חיינו.
לכן כשמנסים להרחיב את הנשימה בגיל מבוגר, זה לא פשוט. פוגשים דרכה את כל החוויות שצמצמו אותה.
מה קורה בגוף כשנושמים בנשימה מחוברת?
נשימה מחוברת - שאיפה ונשיפה בלי הפסקה - גורמת לכך שה-CO2 בגוף יורד. מחקרים גילו שזה גורם לשינוי בגלי המוח: עוברים לגלי אלפא ותטא, כלומר מצב שדומה לחלימה קלה או להיפנוזה. המוח מוצף בהורמונים - אוקסיטוצין, סרוטונין ודופמין. כל מה שאנחנו לוקחים לפעמים מחומרים חיצוניים - הגוף יודע לייצר בעצמו.
מעניין לדעת שנשימה מעגלית לא הומצאה לאחרונה. יודעים שנעשה בה שימוש בעת קדומה, כולל בטקסי קבלת שבת. לאונרד אור, שטבע את שם השיטה בשנות השבעים, גילה אותה במקרה בזמן שהיה באמבטיה וחזר לחוויות של לידתו. בתחילה חשב שזה קשור למים, עד שגילה שהנשימה עצמה היא המפתח.
חרדה, CO2 והקשר שרוב האנשים לא מכירים
אחד הדברים המרכזיים שלמדנו על חרדה הוא שאנשים שנוטים אליה לרוב אין להם סבילות טובה לעודף CO2 בגוף. מה זה אומר בפועל? כשאנחנו יושבים שעות ליד מחשב ולא שמים לב לנשימה, מצטבר עודף פחמן דו-חמצני. לאדם ללא נטייה לחרדה - זה פשוט גורם לו לקחת שאיפה עמוקה. אבל לאדם עם נטייה לחרדה, השאיפה הזאת מפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית - דופק מהיר, לחץ דם עולה, מתח עולה - ומשם מופעל מנגנון החרדה.
כשמלמדים אנשים לשהות עם עודף CO2, לא לברוח ממנו, ולבנות הדרגתית סבילות אליו - הגוף מפסיק להגיב בפחד. זה אחד הכלים המרכזיים בעבודה עם חרדה.
העבודה אחרי אוקטובר 2023
אוקטובר 2023 שינה את אופן העבודה הטיפולית. אנשים מגיעים היום מוצפים, טעונים מראש - ולכן המבנה הקלאסי של סשן השתנה. פחות זמן "טעינה", יותר זמן הרפיה, ועבודה הרבה יותר רכה וחמלתית.
הרבה מאנשים שמגיעים לטיפול עצרו את הנשימה שלהם בשביעי לאוקטובר - ממש. הנשימה נשארת בגרון, לא יורדת. המפונים מהדרום שאיתם עבדתי לא הצליחו להכניס אפילו שאיפה קצרה. הם היו בהלם.
יודעים היום שמה שסייע לאנשים שחוו טראומה לא לפתח פוסט-טראומה היה דווקא הטיפול הגופני, הנשימה. להתחיל מיד לדבר ולשאול "מה היה לך, מה קרה?" בשלב האקוטי - יכול לגרום יותר נזק מתועלת. הגוף זקוק קודם לוויסות.
כשטראומה קופאת בגוף
ההבנה הבסיסית בעבודה עם טראומה היא שכשאנחנו פוגשים אירוע מסכן חיים, הגוף מוצף אדרנלין וקורטיזול שאמורים לשמש ללחימה או לבריחה. אבל בטראומה - אנחנו קופאים. התנועה נעצרת. והטראומה קופאת בגוף.
כדי לשחרר אותה, צריך להחזיר את התנועה שקפאה. בעבודה עם שורדים, שואלים: מה היית רוצה לעשות ברגע ההוא? לפעמים זה להפריד ידיים שנסגרו, לפעמים להוציא קול. עושים את זה לאט מאוד, באלפית תנועה. ואז הגוף ממשיך בעצמו.
שחרור כזה - שגוף מוצא את הדרך שלו - מחזיר את תחושת האונים. הרבה אנשים שחוו חוסר אונים מוחלט בזמן האירוע, ברגע שמצליחים לעשות את התנועה שנחסמה - משהו בתוכם מתעורר מחדש. ואז מגיע הנשימה, הבכי, השחרור. הגוף מוצא את דרכו.
נשימה כמשאב יומיומי - לא רק טיפול
חשוב להגיד את זה בצורה ברורה: לא כל אחד צריך סשן ריברסינג מלא כדי להרגיש הבדל. לפעמים עשרים דקות של נשימה מסוגים שונים, עם עצירות נשימה ותרגילי ספירה, מחזירות אנשים לאיזון.
אנחנו חיים בעולם שבו רמות הסטרס גבוהות הרבה יותר מאשר בעבר. כל אדם שני או שלישי צריך תרופות כדי לישון, להירגע, לתפקד. הנשימה מציעה מנגנון הרגעה מיידי שהגוף מייצר בעצמו - בלי חומרים חיצוניים.
הקצב האידיאלי - חמש עד שש שניות לשאיפה, חמש עד שש שניות לנשיפה - מפעיל את מערכת העצבים הפרסימפתטית ומוריד את רמות הסטרס. לא צריך שעה ביום בשביל זה. חמש דקות, עם מודעות אמיתית, עושות הבדל.
תרגיל פשוט לכל אחד
תרגיל השמונים-עשרים הוא אחד הפשוטים והמוכחים: שואפים דרך האף שמונים אחוז מהיכולת, ואז עוד עשרים אחוז - ממש עד הסוף. מחזיקים שתי שניות, ומוציאים לאט דרך הפה. מחקרים מראים שאפילו נשימה אחת כזאת עושה שקט.
חשוב לשים לב שבסטרס אנשים נוטים לשאוף עם הכתפיים - ממש מרימים אותן למעלה. הכתפיים והצוואר לא חלק ממערכת הנשימה. השאיפה האמיתית יורדת לסרעפת, הבטן מתרחבת. ככה נושם תינוק. ככה נשמה אמורה לעבוד.
הדבר הכי פשוט שאפשר לעשות עכשיו זה להביא מודעות לנשימה. בכל פעם שמרגישים מתח או חרדה - לשאול: מה שלום הנשימה שלי? כנראה שעצרו אותה. אז לנשוף. לשחרר. ולהתחיל מחדש.
הגוף זוכר הכל - ומחכה שיקשיבו לו
שנים רבות לא הקשבתי לגוף שלי. הייתי כולי בראש - מחשבות, ציונים, הישגים. הגוף לא היה המקדש שלי. הוא צרח ואני לא שמעתי. לא שהגוף יצר חרדה - הגוף הוא אני. כשלא מקשיבים לו כשהוא לוחש, הוא מתחיל לצרוח.
הגוף זוכר הכל. כל חוויה של כאב, פחד, טראומה - גם פיזית וגם רגשית - מוטבעת בו דרך עצירת נשימה. כשעובדים עם הנשימה באופן קבוע, פוגשים את הרגשות האלה לפני שהם הופכים למחלה.
הנשימה לא מחכה לאיש. היא כאן, עכשיו, בכל רגע. השאלה היא רק אם שמים לב אליה.
תגובות