_edited.png)
לפני חודש, כמה שעות אחרי שחזרתי מאחת מסדנאות הנשימה והתנועה שלי, הרגשתי שהקרסול השמאלי שלי נרדם, ניסיתי להעירו אך הוא נשאר רדום ויחד עימו נרדמה גם כל הרגל השמאלית...
בתור מי שעובדת פיזית ורגילה להתאמן בעצימות גבוהה כמעט כל יום נבהלתי מאוד. בל נשכח שיש לי עבר חרדתי, כך שכל בעיה גופנית מעצימה עוד יותר את הדרמה.
הלכתי לאורטופד, עשיתי CT, הלכתי למומחה גב והאבחנה היתה שיש לי שתי פריצות דיסק בגב התחתון, זה לוחץ על העצב ומסביר את הרגל הנרדמת.
האמת שהייתי ממש בלחץ, החרדות שלי שוב התחילו להרים את ראשן. איך אוכל להמשיך להנחות? מה יהיה עם הטיפולים והסדנאות שאני כל כך אוהבת והם גם מקור הפרנסה שלי? האם זה יחלוף? האם אוכל לחזור להתאמן? תוסיפו לזה גם בידוד שנכפה עלי ברוח התקופה, הרגשתי בדאון מטורף.
הרגשתי איך אני צונחת למטה כמו חבית המתגלגלת במידרון.
אחת השיטות בהן אני מטפלת בחרדות שלי ושל אחרים היא תנועה, ופתאום התנועה שלי מוגבלת. לא מצליחה לשכב, לשבת, לעמוד, בטח שלא לרוץ ולרקוד, אז מה לעזאזל אני עושה עכשיו?
הרופא המליץ לי על כדורים נוגדי דלקת (ארקוקסיה, אתופן וכדומה), הסתכלתי מה הם מכילים ומהן תופעות הלוואי והרגשתי שאני לא מסוגלת לקחת אותם. (מתנצלת מראש בפני מי שנוטל כדורים כאלה, אני מדברת רק על הגישה שלי, אני יודעת שיש אנשים שחייבים אותם ואיני שופטת אף אחד, אני גם לא רופאה). קראתי על הכדורים וראיתי את תופעות הלוואי הרבות שלהם, ובנוסף קראתי שהם פוגעים ביכולת של הגוף לרפא בעצמו את הדלקת, ולכן, בחרתי להימנע מנטילת כדורים ולפעול לפי התפיסה שלי.
התחלתי לטפל בעצמי באמצעות דיקור, מגנטים, טיפול אנרגטי, פלדנקרייז וכמובן עשיתי סשנים של נשימה ומדיטציה עם התכווננות לשליחת ריפוי למקום. הקפדתי לעשות בכל בוקר צ'י קונג, שזו טכניקה מדהימה המניעה את הגוף בצורה רכה היוצרת ריפוי.
לאט לאט (זה לקח חודש) כאבי הגב פחתו, ההירדמות ברגל נחלשה, (היא עדיין קיימת אך לא כל הזמן), עוד לא חזרתי לרוץ אך אני מתאמנת יותר ומנחה סדנאות וזה משפר מאוד את מצב הרוח.
לפני שבוע, בעודי בטוחה שאני עדיין מוגבלת בתנועה (הכל בראש, כבר אמרתי לכם?), חזרתי מהים ובאמצע העליה של כביש פרויד האוטו שלי החליט להוציא ריח שרוף ונאלצתי לעצור בצד ולהזמין גרר.
זמן הגעה של הגרר: עד שלוש שעות בחוץ: שמש בלי צל מצב צבירה שלי: רעבה וצמאה רב-קו: אין לי...
הבנתי שאין כל דרך אלא להתחיל לטפס את העליה בחום ולהגיע למרכז חורב, שם כבר אמצא לי מונית שתיקח אותי הביתה.
השארתי את האוטו עם המפתחות לגרר, והתחלתי לטפס, בהתחלה חששתי, כי כולם הזהירו אותי שעלי לנוח ולא להתאמץ, אבל החלטתי דוקא להגביר קצב בחום הכבד, ולדמיין שהגוף סוף סוף נהנה מהיכולת שחוזרת אליו.
לא היה פשוט, באמת שלא, זו עליה תלולה, היה חם ממש, בכל זאת אוגוסט בחיפה, אבל עשיתי את זה, ואפילו מהר, ואתם יודעים מה? באמת נהניתי!
הרגשתי טוב, הגוף שלי הוכיח לי (שוב) שהגוף שלי יותר חזק ממה שאני חושבת.
נכון שחזרתי הביתה והלכתי לשכב, נכון שהרגל הזכירה לי שהיא קיימת, אבל זה עשה לי טוב!
תנועה חברים תנועה... על מנת לרפא כאב חייבים להניע את האיזור התנועה יוצרת ריפוי, לשבת במקום ולשכב מחמיר את המצב, נוצרת תחושה של חולי. דמיינו לעצמכם שלולית עם מים עומדים, הם מהר מאוד הופכים מעופשים ומלאי בקטריות. ולעומת זאת, נהר זורם הוא צלול, נקי וזך... הדעות של הרופאים חלוקות, יש שחושבים עדיין שצריך לנוח ולשכב. אני סכימה איתם שלא צריך להשתולל, אבל חשוב להניע את הגוף, ברכות ובעדינות ולאפשר לו להתחזק. חשוב להקשיב לגוף, כל התשובות שם.
יכול להיות שאם הייתי לוקחת תרופות הריפוי היה מהיר יותר. אבל אני מאמינה שלכאב יש תפקיד חשוב, הכאב מזכיר לנו שמשהו לא בסדר אצלינו וצריך לבדוק מה לא בסדר. אין טעם לקחת כדור מיד כשכואב הראש, כשחשים חרדה, כשלא נרדמים...
לכל דבר יש סיבה, וכשאנחנו מגיעים למקור הבעיה אנחנו גם יכולים לרפא אותה
ממליצה לכם בחום להכניס תנועה ונשימה לחיים, תרגישו בשינוי מיד!
ואם בא לכם לשמוע יותר על הנושא דברו איתי
מאחלת לכם בריאות טובה וימים מאושרים
עינת
*הכותבת אינה רופאה, אלא מטפלת באמצעות תרפיית נשימה וריברסינג
