טיפול באמצעות נשימה מעגלית בדיכאון ו-PTSD באמצעות היווצרות מצבי תודעה משתנים ללא שימוש בתרופות וכימיקלים
- עינת מנדל
- 18 במרץ
- זמן קריאה 5 דקות
תרגום ועריכה: עינת מנדל
תקציר מאמר מדעי:
Decreased CO2 saturation during circular breathwork supports emergence of altered states of consciousness
Martha Havenith https://orcid.org/0000-0002-2329-7500
רקע:
מחקרים מראים כי מצבי תודעה משתנים (ASCs), כמו אלו הנגרמים על ידי חומרים פסיכדליים, יכולים לסייע בטיפול בבעיות נפשיות כמו דיכאון ופוסט-טראומה. עם זאת, הגישה לטיפולים פסיכדליים מוגבלת עקב חסמים חוקיים, רפואיים וכלכליים. נשימה מעגלית (Circular Breathwork) היא טכניקה לא-פרמקולוגית שיכולה לעורר תהליכים טיפוליים דומים.
מטרת המחקר:
המחקר בחן כיצד נשימה מעגלית משפיעה על הגוף והתודעה, והשווה בין שתי שיטות פופולריות: "נשימה הולוטרופית" (Holotropic Breathwork®) ו"נשימה מודעת מחוברת" (Consciously-Connected Breathwork).
שיטה:
החוקרים עקבו אחרי מדדים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים במהלך ואחרי מפגשי נשימה מעגלית בקרב 61 משתתפים מנוסים. הם מדדו את רמות CO2, חוויות תודעתיות והשפעות פסיכולוגיות וגופניות לאחר המפגשים.
ממצאים עיקריים:
1. ירידה ברמות CO2 תורמת למצבי תודעה משתנים!
- המשתתפים שעשו נשימה מעגלית חוו ירידה משמעותית בלחץ החלקי של CO2 בדם, מה שהוביל למצבי תודעה דומים לאלו שנגרמים על ידי חומרים פסיכדליים.
- ככל שרמות CO2 ירדו יותר, כך המשתתפים חוו חוויות עמוקות יותר.
2. השפעות פסיכולוגיות חיוביות:
- המשתתפים דיווחו על שיפור ברווחה הנפשית והפחתה בתסמיני דיכאון שבוע לאחר המפגש.
- ככל שהחוויה בזמן הנשימה הייתה עמוקה יותר, כך השיפור ברווחה הנפשית היה משמעותי יותר.
3. השפעות פיזיולוגיות:
- רמות האנזים α-עמילאז ירדו לאחר המפגש, מה שמעיד על הפחתת פעילות מערכת העצבים הסימפתטית (האחראית על תגובות לחץ).
- רמות IL-1β (מדד לדלקת) עלו, כנראה בשל התגובה הראשונית של הגוף לאתגר הפיזי של ההיפרוונטילציה.
מסקנות:
- נשימה מעגלית יוצרת מצבי תודעה עמוקים הדומים לאלו של חומרים פסיכדליים, אך ללא צורך בשימוש בתרופות.
- הירידה ברמות CO2 היא גורם מרכזי בהיווצרות החוויות הללו.
- לנשימה מעגלית יש פוטנציאל ככלי טיפולי לשיפור הרווחה הנפשית ולהפחתת דיכאון, בדומה לטיפולים פסיכדליים.
מהלך המחקר – השפעת נשימה מעגלית על מצבי תודעה משתנים:
משתתפים וגיוסם:
המחקר כלל 61 משתתפים מנוסים בנשימה מעגלית (33 נשים ו-28 גברים), בגיל ממוצע של 33.1 שנים (טווח 20-55). המשתתפים גויסו דרך קהילות נשימה מעגלית והיו חייבים להיות בעלי ניסיון של לפחות 5 מפגשים קודמים.
קריטריונים להכללה והדרה:
נכללו:
- בני 18-60
- בעלי ניסיון קודם בנשימה מעגלית
- הסכימו להשתתף במחקר ולחתום על הסכמה מדעת
לא השתתפו במחקר:
- אנשים עם הפרעות נפשיות חמורות (כגון סכיזופרניה, פסיכוזות, הפרעות אישיות)
- אנשים עם רקע של התמכרות לסמים בששת החודשים האחרונים
- אנשים עם בעיות רפואיות כמו יתר לחץ דם בלתי מבוקר, מחלות לב, מחלות ריאות כרוניות (כגון אסתמה חמורה) או אפילפסיה
- נשים בהריון
הקצאת המשתתפים:
- המשתתפים בחרו מראש אם להשתתף במפגש "נשימה הולוטרופית" (Holotropic Breathwork®, כ-3 שעות) או "נשימה מודעת מחוברת" (Consciously-Connected Breathwork, כ-1.5 שעות).
- ביום המפגש, עברו בדיקה רפואית קצרה (לחץ דם, דופק, תפקוד ריאתי בסיסי).
- המשתתפים הוקצו באופן אקראי לשתי קבוצות:
1. "קבוצת הנשימה הפעילה" – התבקשה לבצע את טכניקת הנשימה באופן מלא.
2. "קבוצת הביקורת הפסיבית" – נדרשה לשמור על דפוס נשימה רגיל (ללא שינוי קצב הנשימה).
מהלך המפגש:
כל המשתתפים עברו את התהליך הבסיסי הבא:
1. חימום ושיתוף קבוצתי לפני המפגש – המשתתפים דיברו על מצבם הרגשי וקיבלו הסבר על התהליך.
2. תהליך הנשימה עצמו – המשתתפים החלו לנשום באופן מעגלי (ללא הפסקות בין השאיפה לנשיפה) למשך 90-180 דקות.
3. ליווי ע"י מנחים מוסמכים* – בכל מפגש נכחו 2-4 מנחים שתמכו רגשית ולעיתים גם פיזית (כגון מגע תומך בכתף בעת חוויה רגשית עוצמתית).
4. שימוש במוזיקה מעוררת רגשית – בהתאם למסורת של הנשימה המעגלית, הושמעה מוזיקה שתומכת בתהליך.
5. שיתוף קבוצתי לאחר המפגש– המשתתפים דיברו על חוויותיהם לאחר סיום הנשימה.
6. במפגש הולוטרופי בלבד – לאחר הנשימה, המשתתפים יצרו מנדלה מצוירת, כחלק מהעיבוד הרגשי של החוויה.
דיון – משמעות הממצאים והשוואה בין שתי שיטות הנשימה
מסקנות עיקריות של המחקר
החוקרים מצאו כי נשימה מעגלית יכולה להשרות מצבי תודעה משתנים (ASCs) הדומים לחוויות פסיכדליות. הממצאים מצביעים על כך שהשפעת הנשימה אינה רק פסיכולוגית (בגלל סביבה תומכת ומוזיקה) אלא גם פיזיולוגית, עם ירידה משמעותית ברמות CO₂. יתרה מזו, עומק החוויה בזמן המפגש ניבא שיפור ברווחה הנפשית שבוע לאחר מכן, בדומה לממצאים על טיפולים פסיכדליים.
הקשר בין ירידת CO₂ לבין חוויות תודעה משתנות:
1. המשתתפים שהגיעו לרמות CO₂ נמוכות יותר (בסביבות 20 mmHg ומטה) חוו שינויים תודעתיים עמוקים יותר.
2. נראה כי ירידת CO₂ משמשת כ"מתג" להיווצרות ASCs, אבל החוויות יכולות להימשך גם לאחר שרמות CO₂ חוזרות לנורמליות.
3. התופעה הזו תואמת את תאוריית "מצבים מנטליים מכריעים" (Pivotal Mental States), לפיה אתגרים פיזיולוגיים חריגים (למשל חשיפה לקור קיצוני, צום, או חומרים פסיכדליים) יכולים לגרום למוח לעבור למצב של למידה מוגברת ופלסטיות מוחית.
הבדלים בין שתי שיטות הנשימה – נשימה הולוטרופית לעומת נשימה מודעת מחוברת:
1. משך הזמן של המפגש
- נשימה הולוטרופית נמשכה 3 שעות, לעומת 1.5 שעות בנשימה מודעת מחוברת.
- למרות ההבדל בזמן, המשתתפים חוו דפוסי חוויה פיזיולוגיים ורגשיים דומים מאוד!
- כלומר, למרות שהמפגש ההולוטרופי היה כפול בזמן, עומק החוויות היה כמעט זהה.
2. הבדל במבנה ובתמיכה החיצונית
- נשימה הולוטרופית התקיימה בזוגות – חצי מהקבוצה נשמה, וחצי הייתה "sitter" (מטפל תומך). לאחר מכן הם התחלפו.
- נשימה מודעת מחוברת התקיימה בקבוצה אחת, ללא תפקיד של "sitter".
- תוצאה מעניינת: בקבוצת הביקורת (בה המשתתפים שמרו על נשימה רגילה), החוויות היו עמוקות יותר בנשימה מודעת מחוברת. החוקרים משערים שהסביבה האינטימית יותר תרמה לכך.
3. רמות CO₂
- שתי השיטות גרמו לירידה משמעותית בלחץ החלקי של CO₂ (מדד לפינוי CO₂ מהדם עקב נשימה מהירה).
- לא נמצא הבדל משמעותי ברמת הירידה בין שתי השיטות, כלומר שתיהן השיגו תוצאה פיזיולוגית דומה.
- זה מראה שהשינוי הפיזיולוגי לא תלוי בזמן הנשימה אלא באופן הנשימה עצמו.
4. חוויות תודעתיות
- שתי השיטות גרמו למצבי תודעה משתנים דומים.
- הבדל קטן: המשתתפים בנשימה מודעת מחוברת דיווחו על חוויות מעט עמוקות יותר (סולם 1-5), בעיקר בקבוצת הביקורת.
- החוקרים משערים שזה בגלל שהסביבה האינטנסיבית והרגשית של נשימה מודעת מחוברת תורמת לשינוי התודעתי, גם ללא נשימה מהירה.
השפעות פסיכולוגיות וגופניות לאחר שבוע:
1. שיפור ברווחה נפשית והפחתת דיכאון
- המשתתפים שהיו בקבוצת הנשימה הפעילה דיווחו על שיפור משמעותי במדדים של דיכאון ורווחה נפשית (QIDS-SR16, WEMWBS).
- ככל שהחוויה הייתה עמוקה יותר, כך השיפור הנפשי היה גדול יותר.
- בקבוצת הביקורת (נשימה רגילה) לא נצפה שיפור משמעותי.
2. שינויים פיזיולוגיים – איזון בין לחץ והרפיה
- רמות α-עמילאז (מדד לפעילות מערכת העצבים הסימפתטית – לחץ) ירדו לאחר המפגש, בעיקר בקבוצת הנשימה הפעילה.
- רמות IL-1β (מדד לדלקת) עלו – החוקרים משערים שזה נובע מהאתגר הפיזי שהגוף חווה, בדומה לאימון גופני אינטנסיבי.
מסקנות מחקריות ויישומים מעשיים:
1. נשימה מעגלית עשויה להוות חלופה לא-פרמקולוגית לטיפולים פסיכדליים
- הנשימה גורמת למצבי תודעה דומים לאלו שנגרמים על ידי פסילוסיבין (פטריות קסם), LSD ו-MDMA, ולכן יש לה פוטנציאל טיפולי.
- עשויה להיות חלופה נגישה יותר לטיפולים פסיכדליים, ללא צורך בחומרים חיצוניים.
2. חוויות עמוקות יותר מובילות לשיפור נפשי משמעותי
- המשתתפים שחוו את המצבים התודעתיים החזקים ביותר דיווחו על השיפור הגדול ביותר בדיכאון וברווחה נפשית.
- ככל שהירידה ב-CO₂ הייתה גדולה יותר, כך החוויות היו עמוקות יותר, וכך השיפור הפסיכולוגי היה משמעותי יותר.
3. הסביבה הרגשית תומכת גם בקבוצת הביקורת
- גם משתתפים שלא שינו את קצב הנשימה חוו שינוי תודעתי מתון, במיוחד בנשימה מודעת מחוברת.
- זה מצביע על כך שמוזיקה, תמיכה חברתית והסביבה הטיפולית משחקים תפקיד חשוב בחוויה.
4. השפעות גופניות דומות לאימון גופני אינטנסיבי
- השפעות לטווח קצר: הנשימה מהווה "אימון" למערכת החיסונית ומגבירה תגובות דלקתיות זמניות.
- השפעות לטווח ארוך (בהתאם למחקרים אחרים): ייתכן כי תרגול קבוע של נשימה מעגלית מפחית דלקת כרונית ומגביר עמידות ללחץ, בדומה לשיטת וים הוף.
סיכום – מה חדש במחקר הזה?
1. זו אחת העדויות החזקות ביותר לכך שנשימה מעגלית גורמת למצבי תודעה משתנים עמוקים, בדומה לפסיכדליים.
2. הוכחה ביולוגית לקשר בין ירידת CO₂ לבין שינוי תודעתי.
3. שתי השיטות (הולוטרופית ומחוברת במודע) גרמו לאותן תופעות, למרות שהולוטרופית ארוכה יותר.
4. השפעות חיוביות ארוכות טווח על רווחה נפשית ודיכאון.
דברו איתי על טיפול בדיכאון, חרדה ו-PTSD !!!
Opmerkingen